חדשנית בדים בע"מ נ' סולל(המנוח) ואח'

החלטה

לפניי בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להיכנס לנכס שבבעלותם או לעשות בו פעולה כלשהי.

1.המבקשת, כך ניתן להבין, מעוניינת להפעיל עסק בתל אביב. היא עמדה במגעים עם נציגי המשיבים לשכירה של נכס שבבעלותם, מחצית מקומת הקרקע ברח' שארית ישראל 31 בתל אביב ("הנכס"), לתקופה של חמש שנים. טיוטות שונות הוחלפו בין הצדדים במהלך אוגוסט. לטענת המבקשת הבשילו המגעים כדי הסכם, שהמשיבה מנסה להתנער ממנו. המבקשת טוענת אף שקיבלה מפתח של הנכס לשם תחילת ביצוע השיפוצים. המשיבה טענה מנגד במכתביה שהסכם לא נכרת כלל ועיקר, את המפתח שנמסר למבקשת בידי המתווך יש להשיב לאלתר, וכי בדעתה להשכיר את הנכס לצד שלישי. חילופי טיוטות הומרו בחילופי דברים, ועד ראשית ספטמבר הומרו כבר בחילופי מהלומות מילוליות חריפות, תוך שב"כ המשיבים מבאר כי מרשיו אינם מוכנים בשום אופן להשכיר את הנכס למבקשת. מכתב של ב"כ המבקשת מיום 11.9.13, שלפיו המבקשת לא רק ממשיכה לעשות שימוש במפתח אלא אף עוסקת בשיפוצים בו, הוביל לווידוא בהול של המשיבים כי המבקשת אינה עוסקת בשיפוצים, ולמחרת היום – להחלפת המנעולים בנכס.

2.היום, 17.9.13, הוגשה תביעה ל"אכיפת הסכם שכירות", בטענה שבין הצדדים נכרת הסכם מחייב ואותו יש לאכוף. בגדרי התביעה עתרה המבקשת אף לסעד זמני שיאסור על המשיבים לפעול או להיכנס לנכס. זאת הן בגדרי צו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד הצדדים, הן כסעד זמני עד להכרעה בתביעה, בעקבות דיון במעמד הצדדים.

3.הבקשה הובאה לאולמי היום אחר הצהריים בידי ב"כ המבקשים, בעיצומם של הדיונים, ולאחר עיון מהיר בה תהיתי בפניו לגבי תוחלתה של הבקשה, אפילו תימצא טענת קיומו של הסכם השכירות מבוססת כל צרכה; זאת שכן סעד זמני שמשמעותו אכיפת הסכם לא נתבקש וממילא אינו ניתן לרוב כסעד זמני, וסעד (שהוא שנתבקש) שיותיר למעשה את הנכס ללא שימוש משך זמן רב עד לבירור התביעה – בעייתי, ואם יינתן ממילא יחייב הפקדת בטוחות משמעותיות. אולם ב"כ המבקשים הבהיר לאחר שיחה עם מרשיו כי הוא עומד על הבקשה, ומייחלים לקיום דיון שייתכן שיביא למציאת פתרון. הודעתי אפוא כי הבקשה תיבחן והחלטה תינתן בהמשך היום, וכך נעשה (מטבע הדברים לא נערך פרוטוקול לאמור אולם אני מעלה את עיקרי הדברים על הכתב למען הסדר הטוב).

4.אשר לבקשה במעמד צד אחד: דינה להידחות. אמנם, ברור שאי מתן סעד עלול להוביל למצב שבינתיים יושכר הנכס לאחר. ברם שיקול כבד משקל זה לא די בו. זאת ממספר טעמים.

ראשית, סיכויי התביעה אינם נחזים מבטיחים. בניגוד למה שניתן היה להתרשם מן האמור בבקשה, הרי שלא ניתן לאתר בכתובים כל הסכם. טיוטות ומכתבים הוחלפו, אך לא זיהיתי ולו הקשר אחד שבו נשלחה הצעה בלתי מסויגת, וניתן לה קיבול בלתי מסויג. כך, הודעת המשיבים שלפיה הם שולחים טיוטה לעיון המבקשים אך מציינים כי הם מקיימים מגעים במקביל עם צדדים שלישיים – אינה נחזית כהצעה בת קיבול. כמו כן, הצעה אחרת (שלא ברורות נסיבותיה), שעליה אמנם חתמה המבקשת, אך תוך עריכת שינויים, ודאי לא נחשבת כאילו קובלה. גם ניסיונות לכפות בדוא"ל משום קיבול כנגד דעתה החולקת של המבקשת – אינם פשוטים. טענה נוספת, שלפיה כלל לא נדרש הסכם בכתב לשכירות קצרה היא אולי נכונה עיונית אך נעדרת הגיון שעה שהצדדים חתרו להסכם בכתובים. סוף דבר, אין בידי המבקשת כל אסמכתה משכנעת לכך שכלל יש הסכם.

שנית, ובניגוד למה שניתן היה להתרשם במבט ראשון, אין מדובר במצב של בעל נכס המנסה להדיר רגליו של שוכר בדרך של החלפת מנעולים. לא ניתן לאתר בבקשה קבלה פורמלית של חזקה מלכתחילה, ואף לא ביטוי לחזקה זו. החזקה במפתח אינה בהכרח חזקה בנכס, ודאי בנסיבות כאן.

שלישית, הסעד המבוקש הוא חריג ובלתי קוהרנטי דיו. הוא קורא למניעת כל שימוש של בעל נכס בנכסו, אף שלמבקשת אין בו כל זכות, זולת אולי זכות אובליגטורית, אך לא חזקה.

רביעית, לעניין מאזן הנוחות: המדובר בנזק כספי, וככזה – הפיך ובר פיצוי. אין גם כל טענה שאין למבקשת חלופות סבירות אחרות להקמת עסקה. בגין אלה לרוב לא ניתן סעד זמני, ומזור למבקשת יימצא בתביעה כספית עתידית. בנוסף, הבקשה, אם לא נפרשה ככזו הקוראת לכך שהמבקשת תוכל להתחיל ולשפת את הנכס ולהפעילו על אפם ועל חמתם של המשיבים, הרי שהיא מכוונת מעשית להשבתה מוחלטת של הנכס עד לתום הבירור המשפטי. בכך יוצרת המבקשת נזק פוטנציאלי עתיר מימדים למשיבים, שלא לצורך. מכאן שאפילו היה ניתן צו, היה הוא מותנה בבטוחות משמעותיות ביותר. אולם אין מקום לצו, ודאי לא במעמד צד אחד.

חמישית, הבקשה נחזית כלוקה בשיהוי. מכתבי "הנח לי" קיימים מסוף אוגוסט. עד יום 11.9.13 עלו חילופי המכתבים לטונים גבוהים במיוחד. המבקשת ודאי ידעה באותו שלב שלדידם של המשיבים, הסכם – אין ולא יהיה. אם כך, לא ברור עיתוי הפנייה רק ביום 17.9.13 אחר הצהריים, ערב כניסת בית המשפט לפגרה, ושעה שאין דרך לברר את עמדת המשיבים קודם להחלטה ראשונית ומהירה בבקשה.

5.מכלול השיקולים האמורים, והם אינם ממצים, מכוון לדחיית הבקשה לצו במעמד צד אחד, וכך אני מורה.

6.נותרת הבקשה לסעד זמני (קרי: לאחר קבלת תגובת המשיבים ודיון במעמד הצדדים). כעקרון, כוחם של השיקולים שלעיל יפה גם ביחס לבקשה לסעד זמני. אולם ככל שהמבקשים סבורים כי יהיה בדיון בבקשה לסעד זמני כדי לסייע להם – אאפשר את קיומו. מוצע עם זאת שהמבקשת תשקול, ודאי נוכח החלטתי זו, האם יש בכך תוחלת, על מנת שלא להכביר הוצאות לריק, וודאי נוכח הסיכוי הקלוש שניתן לייחס למגעים קונסטרוקטיביים בין הצדדים בשים לב לתכתובת ביניהם. המבקשת תודיע אפוא עד יום 23.9.13 האם היא עומדת על קבלת תגובה לבקשה לסעד זמני ועל קיום דיון במעמד הצדדים, שאז אורה על מסירת תגובה. בינתיים תמציא המבקשת מיידית העתק כתבי בי הדין והחלטתי למשיבים, על מנת שאלה יוכלו להתחיל ולהיערך לתגובה במקרה הצורך.

7.תז"פ לעניין ההודעה המעדכנת מצד המבקשים, ליום 24.9.13.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: